מפיקי תוכניות שהיו בשיחות עם יוטיוב קיבלו הודעות על ביטול התוכניות שלהם באתר הווידאו המוביל בעולם, כך מדווח מגזין בלומברג. כך, לדוגמה, סדרת המד"ב Origin וסדרת הקומדיה Overthinking with Kat & June, שהעונות הראשונות שלהן כבר עלו לשירות בסוף 2018, בוטלו, ויוצרי סדרות שהיו במהלך מו"מ עם החברה לגבי האפשרות למכור לה את הכנים שלהם קיבלו הודעות לפיהן האתר אינו מתעניין כרגע בתכנים חדשים.

הדיווח הזה לא צריך להפתיע את מי שעקב מקרוב אחר התפתחות שירות הווידאו של יוטיוב, שהושק ב-2014 תחת השם YouTube Red ומאוחר יותר שינה את שמו ל-YouTube Premium. מאז השקת השירות, השקיעה יוטיוב מאות מיליוני דולרים בכל שנה על תוכן מקורי – תקציב שנראה לכאורה מכובד, אך למעשה מהווה שבריר מהמיליארדים שהשקיעו מתחרים כמו Netfix, Amazon Prime Video ו-Hulu.

גם התכנים בהם הושקע הכסף לא זכו להצלחה ממשית, מלבד סדרה אחת: Cobra Kai, המבוססת על הסרט "קראטה קיד", היתה התוכנית הנצפית ביותר בשירותי סטרימינג בארה"ב בשבוע עלייתה לאוויר, תוך שהיא עוקפת את "13 סיבות" של נטפליקס ואת "סיפורה של שפחה" ב-Hulu. יוטיוב כבר הזמינה עונה שלישית לסדרה, אך ככל הנראה שאר הסדרות, שלא הצליחו להתקרב לרמת הפופולאריות הזו, עם "רייטינג" ממוצע של פחות מעשירית מזה של "קוברה קאי", הכריעו את הכף: כבר בנובמבר האחרון דיווח Hollywood Reporter כי ב-2020 ייסגר יוטיוב פרימיום, וכל התכנים יהפכו לזמינים לצפייה חינם עם פרסומות, כמו התכנים הרגילים באתר.

סגירת שירות הטלוויזיה של יוטיוב היא אולי בשורה טובה למשתמשים שלא יצטרכו לשלם יותר מנוי בגובה 12 דולר לחודש, אך בשורה הרבה פחות טובה למתחרות הגדולות – נטפליקס ואמזון – ולמנוייהן: עם יוטיוב, שהכניסה בשנה האחרונה 15 מיליארד דולר מפרסומות בלבד והוציאה רק שבריר מזה על תכנים מקוריים ולא הצליחה להחזיק מעמד. מה זה אומר על שתי המתחרות האחרות, שמוציאות מיליארדי דולרים בשנה על תכנים מקוריים ומפסידות כסף?

לגבי אמזון, כנראה לא הרבה: בשנה שעברה דיווח רויטרס כי לאמזון לא איכפת להפסיד כסף על תוכניות כל עוד הן מושכות מנויים שיערכו בה יותר קניות בזכות החיבור בין מנוי הווידאו לשירות המשלוחים המהירים של החברה. עם זאת, לגבי נטפליקס, ואולי אף לגבי אפל שהשיקה את שירות הווידאו שלה, מדובר בחדשות מדאיגות: המהלך של יוטיוב מהווה מעין הוכחה לטענותיה של הוליווד כי חברות טכנולוגיה אינן מסוגלות להבין את תעשיית הבידור, ולכן לא יצליחו להחזיק את הראש מעל המים לאורך זמן.

חברות הבידור והשידור מצידן, מצליחות להתחרות בחברות הטכנולוגיה בזירה המשותפת בהצלחה רבה: שירות Hulu, שנמצא בבעלות משותפת של תאגידי התקשורת הגדולים (דיסני, וורנר-AT&T, ו-NBC-Comcast, כאשר כל אחד מהצמדים האחרונים הוא חברת סרטים שנרכשה על ידי חברת תשתית כבלים), מחזיק מעמד כבר שנים, בעוד ניסיונות להתחרות בו נכשלים אחד אחרי השני: יאהו ומיקרוסופט כבר ביטלו פרויקטים בתחום הטלוויזיה; מספר שירותים עצמאיים נפתחו ונסגרו; יוטיוב ניסתה פעמיים ולא הצליחה; שירות הווידאו של פייסבוק לא מצליח לצבור תאוצה; אפילו אפל ככל הנראה לא באמת תתחרה בשירותים של חברות הטלוויזיה בארה"ב, אלא פשוט תשמש מעין שער אליהם ותגזור קופון על כל לקוח שיירשם דרכה לשירותים השונים; ולאחרונה ספגה נטפליקס מכה קשה כאשר הודיעה כי מלבד שותפותה ב-Hulu היא תשיק השנה שירות בשם Disney+, שיתמקד בעיקר בסרטים לכל המשפחה, ותסיר את מאגר התכנים העצום שלה מנטפליקס.

השאלה, אם כן, אינה איזו חברת טכנולוגיה תצליח יותר בתחום שירותי הווידאו – אלא האם יש לחברות טכנולוגיה סיכוי כלשהוא להתחרות בחברות התוכן.