מאז שמשחקים בסלולר הפכו לפופולריים הפכה גם מילה אחת חשובה למרכזית בחישוב הכלכלי של מפתחות המשחקים - Freemium. זהו הלחם של חינם ופרימיום והוא עובד כך: המשחקים ניתנים בחינם, מה שנקרא Free to play, בהתחלה הם עובדים מצוין, כל המשאבים הדרושים כדי לתחזק את המשחקיות הכיפית כבר קיימים ואין צורך בכסף כדי ליהנות.

אחרי כמה שעות של משחק, הקצב מאט עד כדי עצירה וכדי להתקדם על השחקן להשיג משאבים הרלוונטיים למשחק. זה יכול להיות אבני חן, זהב יהלומים או נקודות xp, וכדי להשיג אותם תוכלו או להמתין מספר שעות עד מספר ימים, או לשלם בכסף אמיתי ולקבל את אותם משאבי משחק.

המשאבים במשחק לעולם לא יהיו זהים לאלו בעולם האמיתי, כלומר 3.99 שקל לא יהיה 4 זהב אלא 50 זהב, ו-140 אבני אודם ו-7 יהלומים. בכך מטשטשים את הקשר בין כסף אמיתי לכסף משחק, ממשק כמו בז'יטונים בקזינו, ומונעים מהמשתמש - לרוב ילדים שאינם בקיאים במיוחד בהמרת מטבע ובהבנת ערכו של כסף, להבין כמה הוא משלם בפועל.

בחודש ינואר פורסם בכלי התקשורת על ילד בן 9 שגרם לחיוב של כמעט 25 אלף שקל דרך הטלפון של אביו, בעקבות משחק ב-Clash Royale - המשחק הפופולרי ביותר בזמן האחרון. אותו אב בסופו של דבר קיבל את כספו בחזרה אך לא היינו סומכים על כך שגם אתם תקבלו. 

משחקים בחינם

מה שעושים כרגע אותם ילדים המבקשים לשחק מבלי לגרור חיובים משמעותיים להוריהם, וזה אגב זמין רק באנדרואיד או באייפונים פרוצים, זה להוריד מודים (יש כאלה שקוראים לזה גם צ'יטים). מוד, ממש כמו במחשב, יכול לבוא בצורת המשחק המקורי שעבר שינוי ברמת הקוד או תוכנה שרצה במקביל אליו, שמשנה את ההתנהגות שלו. אותה התנהגות היא כמות משאבי המשחק שזמינים. במקום שתהייה כמות מוגבלת, היא הופכת לכמות בלתי מוגבלת וכך החסם הכספי מוסר.

כל זה נשמע נהדר, אך הבעיה היא שכדי שזה יקרה, עליכם להוריד קובץ APK - קובץ ההתקנה של מכשירי אנדרואיד ממקור זר ולא מוסמך, כלומר לא מחנות האפליקציות של גוגל שבה התוכנות עוברות בדיקה אלא משרת פרטי של אדם או גוף זר, ולהתקין אותו על המכשיר שלכם.

לרוב סמארטפונים אינם מוגנים כלל ולא מותקנות עליהן תוכנות אנטי וירוס, להבדיל ממחשב אישי שבו יש יותר היענות לתוכנות שכאלה. התוצאה היא שאתם יכולים לאפשר לאדם זר גישה מוחלטת אל הסמארטפון ואל המידע שלכם. תוקף זר יכול להשתלט עליו לחלוטין, לבצע ממנו שיחות, ואף מעקב מלא ומפורט אחריכם, כולל הפעלה של המצלמות והמיקרופונים של המכשיר. במידה ואתם הורים שנותנים לילדכם את המכשיר כדי שישחק והוא אכן מתקין תוכנה שכזו, זה אומר שכל המידע שלכם הוא זה שחשוף, ואם מדובר במכשיר ששייך למקום העבודה הוא בוודאי מכיל מידע רגיש שלא רצוי שייפול לידיים זרות.

איך מתגוננים

אם כך מה עושים? אם במקרה יש לכם סמארטפון נוסף שאינו בשימוש, צרו חשבון גוגל חדש שלא מקושרים אליו חשבונות אחרים, ושם תתקינו מה שתרצו. ההשלכות מפרימה למכשיר שמשמש רק למטרה אחת תמיד יהיו נמוכות יותר מאלו של מכשיר שנמצא צמוד למשתמש כל הזמן.

במידה ואתם משתמשים במכשיר קיים, תוכלו להוריד אפליקציית אנטי וירוס, וזו תוכל לספק הגנה ברמה כלשהי. אם כי לא היינו סומכים עליה ב-100%.

כמו כן, תוכלו לבטל את הגישה לרכישות ללא סיסמה דרך אפליקציית Google Play > הגדרות > נדרש אימות לביצוע רכישות > ובחרו ב"כל הרכישות באמצעות Google Play במכשיר זה". בכך תצטרכו להזין את הסיסמה בכל פעם שנדרשת רכישה בכסף.